מחלת גאוט (שיגדון)

שיגדון, גאוט, פודגרה או צינית, היא מחלה הגורמת לדלקת מפרקים כרונית, הנובעת כתוצאה מהיפר אוריצמיה. מדובר בשיבוש מטבולי הבא לידי ביטוי ברמות גבוהות של חומצת שתן בדם.

לאורך השנים החומצה מצטברת בכליות של החולים ויוצרת אבנים בכליות וכן היא נוטה להצטבר במפרקים, שם היא גורמת לתגובה דלקתית. מחלת גאוט נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בנשים, כששכיחותה בגברים נעה בין אחוז לשניים וחצי אחוזים.

הגורמים למחלת גאוט

חומצת שתן או חומצה אורית היא תרכובת אורגנית של מימן, חמצן, חנקן ופחמן. מדובר למעשה בפורין, המהווה תוצר סופי של פירוק DNA. זוהי הסיבה לכך שרמות גבוהות במיוחד של חומצת שתן בדם, ניתן למצוא בקרב אנשים הצורכים כמויות גדולות של בירה, מקרל, אנשובי וכבד בקר, העשירים מאוד בפורינים.

למעשה לאורך ההיסטוריה זכתה מחלה זו לשמות המעידים על כך שהיא נפוצה בקרב אוכלוסיות שצורכות כמויות גדולות של בשר כמו לדוגמה מחלת המלכים או מחלת הציידים. גורמי הסיכון למחלת גאוט כוללים בין היתר השמנת יתר, נטילת תרופות מדללות דם, נטייה גנטית לחלות בגאוט, צריכת אלכוהול, יתר לחץ דם ועוד.

כמו כן מאחר וככול שהחומצה מצטברת במשך זמן רב יותר, כך הסיכוי לחלות במחלה גבוה יותר, הרי שהסיכון לחלות בגאוט עולה עם הגיל, המהווה לפיכך אף הוא גורם סיכון שיש להתייחס אליו. בגדול ניתן לכתוב לחלק את הגורמים למחלת גאוט לשניים: גורמים המובילים לייצור עודף של חומצת שתן וגורמים הפוגעים במנגנונים האחראיים לפירוק חומצת השתן. במקרים מסוימים מופיעים גורמים משני הסוגים במקביל בחולה אחד.

מהי דלקת מפרקים שגרונית?
תפקוד מיני אצל חולי גאוט

תסמיני המחלה

ראשית יש לציין כי ישנם חולים הסובלים מרמות גבוהות של חומצת שתן בדם ולמרות זאת לא סובלים מתסמינים קליניים כלשהם ולא מפתחים דלקות. למעשה רוב החולים מאובחנים רק כאשר מופיע התסמין הראשון של המחלה. בקרב שבעים וחמישה אחוז מהחולים התסמינים הראשונים באים לידי ביטוי באדמומיות, נפיחות וכאבים חמורים במפרק הבוהן.

זהו מפרק המחבר בין הגליל המקורב הראשון לבין עצם המסרק הראשונה. בנוסף לא אחת נראית מעורבות של מפרקים נוספים בדגש על מפרקי הברכיים, מפרקי אצבעות הידיים ומפרקי שורש כף היד. במקרים ממושכים וקשים, תיתכן הצטברות של גושי חומצת שתן הנקראים טופי מתחת לעור באזור המפרקים המעורבים.

מעבר לכל זה, הרמות הגבוהות של חומצת השתן בדם עשויות לגרום להיווצרות של אבני חומצת שתן בדרכי השתן. המחלה מאופיינת בהתקפים הנמשכים בין מספר ימים למספר שבועות. לרוב התסמינים נעלמים לגמרי לאחר הורדת רמות החומצה באמצעים תרופתיים, אך בדרך כלל לאחר זמן מסוים הם חוזרים ומופיעים מחדש. ללא טיפול מתאים עלול בסופו של דבר להיגרם נזק בלתי הפיך במפרקים המעורבים.

כיצד מאבחנים את מחלת גאוט?

האבחון של מחלת גאוט מתבסס בראש ובראשונה על התמונה הקלינית ועל גורמי סיכון שונים המהווים את מנת חלקו של הנבדק. מאחר וישנן מחלות נוספות שיכולות לגרום לתסמינים דומים, ייתכן שהרופא יפנה את המטופל לביצוע בדיקת דם לבירור רמות החומצה האורית.

היפר אוריצמיה מוגדרת כריכוז חומת שתן בדם הגבוה משבעה מיליגרם לדציליטר. במידת הצורך ייתכן גם כי יש להפנות את המטופל לבדיקות נוספות כמו לדוגמה שאיבת נוזל מהמפרק הנגוע לצורך חיפוש אחר גבישים אופייניים או בדיקת אולטרסאונד של המפרקים המעורבים.

אלו צמחי המרפא שיכולים לסייע לסובלים משיגדון

הטיפול במחלת גאוט

הטיפול במחלת גאוט נחלק לשני רבדים: הטיפול המניעתי שמיועד למנוע את העלייה של רמות חומצת השתן בדם והטיפול בהתקף חריף של גאוט, שמטרתו להפחית את חומרת התסמינים. הטיפול בזמן התקף חריף מבוסס בעיקרו על תרופות לטיפול בדלקת כמו לדוגמה קולכיצין, פירוקסיקאם ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים ואילו הטיפול המניעתי מבוסס על תרופה בשם אלופורינול ועל תרופה בשם Feburic, המתאימה עבור מטופלים שלא מגיבים היטב לאלופורינול.

בנוסף לטיפול התרופתי, יש לטפל בחולים באמצעות הנחיות תזונתיות הכוללות בעיקר הימנעות מאכילת מזונות המכילים ריכוז גבוה של פורינים. הכוונה היא למשל למזונות כמו לדוגמה חלקים פנימיים, מאכלי ים, דגים ועוד. כמו כן הפחתה במשקל מסייעת להפחתת תדירות וחומרת ההתקפים בחולים. מעבר לכל זה, החולים יפיקו תועלת רבה מהפחתה משמעותית עד הימנעות מוחלטת מצריכת אלכוהול.

כתבות בנושא : טיפול תרופתי

תרופות נגד שיגדון

באופן כללי הטיפול התרופתי במחלת גאוט נחלק לשני רבדים: הטיפול בהתקף חריף של גאוט והטיפול המניעתי. הטיפול בהתקף חריף מיועד להפחית את הנפיחות והכאבים ולהוריד

קרא עוד »
דילוג לתוכן