רוב החולים במחלת גאוט (שיגדון) פונים לאבחון רפואי רק לאחר ההתקף הראשון של המחלה. תהליך האבחון אם כך מתחיל בתשאול של המטופל בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל.
ישנם כמה תסמינים האופייניים לרוב החולים בגאוט כשבעיקר מדובר על נפיחות, כאב ואדמומיות במפרק הבוהן, אך ישנה חשיבות רבה לבירור מעמיק יותר שכן תסמינים אלו יכולים להיות תוצאה של בעיות ומחלות אחרות. במאמר שלפניכם נפרט אודות הבדיקות המאפשרות לקבל אבחנה ודאית.
בדיקת חומצת שתן בדם
בדיקת דם לבירור רמות של חומצת שתן בדם מסייעת הן לאבחון של שיגדון והן לניטור יעילות הטיפול הניתן לסובלים משיגדון. הבדיקה מבוצעת לאחר צום של ארבע עד שמונה שעות כשלפני הבדיקה יש להימנע מנטילת תרופות המשפיעות על רמות חומצת השתן בדם. בין היתר מדובר על התרופות הבאות:
- תרופות שגורמות לעלייה ברמות חומצת השתן בדם – מינון גבוה של תוסף ויטמין C, מינון נמוך של אספירין, ניאצין, פאראצטמול, אפינפרין, חומצה ניקוטינית, תרופות בקטריוסטטיות כמו לדוגמה diazoxide או ethambutol, תרופות משתנות כמו למשל פורוסאמיד או תיאזיד, pyrazinamide לטיפול ביתר לחץ דם חריג ועוד. כמו כן חשוב לזכור שכימותרפיה עם וינריסטין או ציספלטין יכולה לגרום לעלייה ברמות החומצה האורית וכן יש לדעת כי אלכוהול וקפאין מעלים את רמות חומצת השתן בדם. בנוסף לכך לפני הבדיקה יש להימנע מביצוע פעילות גופנית מאומצת המעלה את ריכוז חומצת השתן בדם.
- תרופות שגורמות לירידה ברמות חומצת השתן בדם – מינון גבוה של אספירין, קומאדין, אלופורינול, קורטיקוסטרואידים, מניטול, אסטרוגנים ועוד.
היפר אוריצמיה מוגדרת כריכוז של חומצת שתן בדם הגבוה מ- 7 מ"ג לדצ"ל. עם זאת, ישנם מטופלים שיסבלו מגאוט כשרמות החומצה יגיעו ל- 6 מ"ג לדצ"ל בלבד. לעומתם ישנם אנשים שחיים בשלום עם רמות של 9 מ"ג לדצ"ל מבלי לסבול מתסמינים קליניים כלשהם. לאור זאת ולאור העובדה שרמות גבוהות של חומצת שתן בדם יכולות להתפתח על רקע מגוון גורמים רחב, אין די בבדיקה זו בשביל לקבוע בוודאות שהנבדק סובל ממחלת גאוט.
בדיקות דם נוספות
על מנת לברר את המקור לתסמינים ייתכן שהחולה יופנה לביצוע בדיקות דם נוספות. כך לדוגמה ניתן להפנות את החולה לביצוע בדיקת תפקודי כליות שכן ייתכן שרמות חומצת השתן הגבוהות הן תוצאה של בעיות בהפרשת החומצה בכליות על רקע ירידה בתפקוד הכלייתי. ייתכן גם שהמטופל יופנה לביצוע בדיקת ספירת דם מלאה ועוד.
בדיקה של הנוזל המפרקי
הבדיקה שמאפשרת לאבחן את המחלה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר היא בדיקה המבוצעת על דגימת נוזל מהמפרק הפגוע. את הדגימה שואבים באמצעות מחט חלולה ולאחר מכן שולחים את הדגימה לבדיקה מעבדתית. במעבדה מניחים את הדגימה על זכוכית נושאת ומביטים בה מתחת לעדשת המיקרוסקופ. בשלב הזה ייתכן כי יימצאו בדגימה חיידקים שיעידו על כך שהמפרק סובל מדלקת מפרקים חיידקית.
במקרה של נבדק הסובל ממחלת גאוט, ניתן יהיה להבחין בגבישים האופייניים למפרק הסובל מדלקת מפרקים על רקע מחלת השיגדון. הכוונה היא לגבישי מונוסודיום אורט, הנראים כמקלות חדים או סיכות דקות. ישנו סיכוי לאבחון של גבישים מסוג אחר כמו לדוגמה גבישי קלציום פירופוספט, הנגרמים כתוצאה ממחלה אחרת הנקראת שיגדון מדומה (pseudogout).
צילום רנטגן
צילום רנטגן הוא בדיקה המשמשת לאבחון הנזק שנגרם למפרקים. בדרך כלל מפנים לביצוע צילום רנטגן חולי גאוט שסבלו מהתקפים מרובים במשך מספר שנים. אי לכך, בדיקה זו נכנסת לתמונה זמן רב אחרי שהמחלה אובחנה ולא משמשת לאבחון המחלה.