מחקר חדש הנעשה על מחלות ראומטיות העלה כי רמות אלופורינול גבוהות הינן בעלות השפעה מגנה מפני אי ספיקת כליות בחולים קשישים.
מסקנות המחקר היו כי מינון גבוה של אלופורינול היווה מגן עצמאי כנגד אי ספיקת כליות בקרב קשישים. ככל שמשך זמן הטיפול היה ארוך יותר, כך האלופורינול נקשר באופן משמעותי יותר לסיכון מופחת של כישלון כלייתי. במחקר זה לא נחקרו מנגנונים אפשריים לתופעה זו, ולכן יש להמשיך עם מחקר זה ולהרחיבו, בכדי לבסס הבנה מעמיקה יותר.
חשיבות המחקר הוא בכך שתפקוד כלייתי הוא שיקול חשוב במיוחד בקרב האוכלוסייה הבוגרת אשר נוטלת תרופות רבות. הירידה בקצב הסינון הגלומרולרי הוא בכ -10 מ"ל / דקה כל 10 שנים לאחר גיל 40. פגיעה כלייתית עלולה לגרום לתרופות להצטבר או לגרום לרעילות, במיוחד אם לתרופה יש חלון תרפויטי צר. כך שידיעה מקדימה על הסיכון למחלה כלייתית או אי ספיקת כליות עשויה להציל חולים קשישים רבים. מעבר לכך, מודעות לגבי המינון המוצע של אלופרינול עשוי לשנות את מהלך הטיפול הקבוע בקרב קשישים רבים.
חשיבות הניטור הכלייתי ואלופרינול
ניטור התפקוד הכלייתי מומלץ לחולים אשר נוטלים תרופות שיכולות לפגוע בתפקוד הכליות כמו למשל בתרופות מעכבי אנגיוטנסין (ACEIs), תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) ועוד. בחולים עם תפקוד לקוי של הכליות או רגישות מסוימת, תידרש גם מדידה של סימנים או תסמינים המעידים על רעילות או תגובה שלילית במהלך לקיחת התרופות.
ניטור התפקוד הכלייתי הינו חשוב ומשמעותי, ללא קשר למשך לקיחת התרופה ומידת השימוש בה, למרות שחייבת להיעשות התאמה בין מינונה לגיל החולה. עם זאת, מצב של הורדה גדולה מדי במינון התרופה עלול להוביל לסף שאינו תרפויטי וללא אפקטיביות רצויה. חולים קשישים, אשר סובלים מלכתחילה בירידה בתפקוד הכלייתי, עלולים לסבול ממינוני יתר כמו גם ממינוני חסר.
אי-ספיקת כליות חריפה (ARF) הנה קיטון הפיך ביכולת הכליה להפריש פסולת חנקנית ולתחזק את האיזון הנדרש של נוזלים ואלקטרוליטים. אצל קשישים אשר מערכות גופם אינן מתפקדות ברמה האופטימלית, מצב זה עלול להוות סכנת חיים.
אלופורינול (Allopurinol ) הוא מטבוליט פעיל, שהצטברותו גורמת לפגיעה כלייתית, ועלולה לגרום לתופעות לוואי אם המינון המופרש גבוה מדי. עבור רוב האנשים הקשישים, בעבר מינון אחזקה של 100 מ"ג / יום נחשב למנה מספקת. אופרינול נמצא בתרופות כמו אלוריל אשר משמשת להורדת רמות חומצה אורית בדם במצבי שיגדון האופייניים לגיל המבוגר. מכיוון שבדרך כלל נלקחת תרופה זו עם תרופות נוספות, יש לבדוק את מצבי הקונטרה אינדיקציה של התרופה.
מהלך המחקר והתוצאות
במהלך המחקר נעשה שימוש בנתונים רפואיים משנת 2006 עד 2012. נעשו ניתוחי רגרסיה וניתוחים אחרים אשר בדקו את הקשר של מנת אלופורינול ומשך זמן הלקיחה על הסיכון לפתח אי ספיקת כליות או מחלת כליות (ESRD). החוקרים מצאו 8314 מקרים של אי ספיקת כליות מבין 30,022 טיפולי האלופרינול שנסקרו. מינונים של 200-299 מ"ג/יום ומינונים של מעל 300 מ"ג/יום היו בעלי סיכון מופחת למקרים של אי ספיקת כליות בהשוואה לטיפולים שכללו מינונים של 1-199 מ"ג/יום.
גם משך טיפול ארוך יותר עם אלופרינול נקשר באופן משמעותי עם סיכון מופחת לאירועי אי ספיקת כליות (בקרב חולים ללא דיאגנוזה של אי ספיקת כליות למשך 180 ימים). משכי הזמן שנבדקו היו חצי שנה עד שנה, שנה עד שנתיים ומעל שנתיים של טיפול. ככל שמשך זמן הטיפול היה ארוך יותר, כך נמצאו פחות מקרים של כשל כלייתי.