גאוט, המכונה גם שיגדון, היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת כתוצאה מהצטברות גבישי חומצת שתן במפרקים. המחלה מתבטאת בהתקפים פתאומיים של כאבים חזקים, נפיחות ואדמומיות במפרקים, ולעיתים קרובות משפיעה על הבוהן הגדולה של כף הרגל. גאוט יכולה להשפיע על איכות החיים באופן משמעותי, אך ניתן לנהל אותה ביעילות באמצעות טיפול מתאים ושינויים באורח החיים.
גורמים לגאוט
הסיבה העיקרית להתפתחות גאוט היא רמות גבוהות של חומצת שתן בדם, מצב המכונה היפראוריצמיה. חומצת השתן נוצרת באופן טבעי בגוף כתוצאה מפירוק פורינים, שהם חומרים המצויים במזונות מסוימים כגון בשר אדום, פירות ים, ואלכוהול. כאשר הגוף אינו מצליח לפנות את חומצת השתן בצורה יעילה, היא מצטברת בגוף ונוצרת בגבישים חדים שמתיישבים במפרקים וגורמים לדלקת.
בנוסף לגורמים התזונתיים, ישנם גם גורמי סיכון נוספים להתפתחות גאוט, כולל:
● גנטיקה: נטייה תורשתית יכולה להגדיל את הסיכוי למחלה.
● עודף משקל: משקל גוף גבוה מגביר את ייצור חומצת השתן.
● שימוש בתרופות מסוימות: תרופות כמו משתנים ואספירין במינון נמוך עלולות להעלות את רמות חומצת השתן.
● מצבים רפואיים: סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות כליה קשורים להופעת גאוט.
תסמינים של גאוט (שיגדון)
גאוט מתבטאת בעיקר בהתקפים פתאומיים, המתאפיינים בכאבים עזים וחדים באזור המפרק הפגוע. התסמינים הנפוצים כוללים:
● כאב חמור במפרקים: הכאב מתחיל בדרך כלל בלילה, ונמשך בין ימים לשבועות.
● נפיחות ואדמומיות: המפרק הופך להיות נפוח, חם ואדום.
● הגבלת תנועה: המפרק הפגוע הופך לנוקשה וקשה להזזה.
ללא טיפול מתאים, התקפי גאוט עשויים להפוך לתכופים יותר ולגרום לנזק קבוע במפרקים. כמו כן, המחלה עלולה להוביל להתפתחות גושים תת-עוריים המכונים “טופי”, שהם הצטברויות של גבישי חומצת שתן ברקמות.
אבחון המחלה
האבחון של גאוט מתבצע באמצעות שילוב של בדיקות רפואיות והיסטוריה קלינית. הרופא עשוי לבצע את הבדיקות הבאות:
● בדיקות דם: למדידת רמות חומצת השתן.
● בדיקת נוזל מפרקי: זיהוי גבישי חומצת שתן בנוזל המפרק.
● הדמיה: אולטרסאונד או צילום רנטגן עשויים להציג את הנזק שנגרם למפרק.
טיפול בגאוט
הטיפול בגאוט כולל גישות תרופתיות ושינויים באורח החיים. מטרת הטיפול היא להקל על תסמיני המחלה, למנוע התקפים נוספים ולמנוע נזק קבוע למפרקים.
תרופות
- להקלה על התקפים:
○ נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs).
○ קולכיצין להפחתת דלקת וכאב.
○ סטרואידים, במקרים חמורים.
- למניעת התקפים חוזרים:
○ אלופורינול ופבריקסוסטט להורדת רמות חומצת השתן בדם.
○ פרובנסיד להגברת פינוי חומצת השתן דרך הכליות.
שינויים באורח החיים
● תזונה נכונה: הפחתת צריכת מזונות עשירים בפורינים כגון בשר אדום ופירות ים.
● שמירה על משקל תקין: ירידה במשקל מפחיתה את הסיכון להתקפים.
● הימנעות מאלכוהול: במיוחד מבירות ומשקאות אלכוהוליים מתוקים.
● שתייה מרובה של מים: מסייעת בפינוי חומצת השתן.
● פעילות גופנית מתונה: עוזרת בשמירה על הבריאות הכללית ומפחיתה את הלחץ על המפרקים.
סיבוכים אפשריים
אם גאוט אינה מטופלת, היא עלולה לגרום לסיבוכים חמורים, כמו:
● נזק קבוע למפרקים: דלקת כרונית עלולה להרוס את המבנה של המפרקים.
● אבני כליה: הצטברות חומצת שתן יכולה לגרום להיווצרות אבנים.
● מחלת כליות כרונית: רמות גבוהות של חומצת שתן עלולות לפגוע בתפקוד הכליות.
סיכום
גאוט היא מחלה דלקתית כרונית הנובעת מהצטברות גבישי חומצת שתן במפרקים, והיא ניתנת לניהול ולשליטה באמצעות טיפול מתאים ואורח חיים בריא. המחלה מתבטאת בהתקפים פתאומיים של כאבים עזים, נפיחות ואדמומיות במפרקים, ובעיקר במפרק הבוהן הגדולה. אבחון מוקדם וטיפול יכולים להפחית את חומרת התסמינים ולמנוע נזקים עתידיים למפרקים.
הסיבה המרכזית להופעת גאוט (שיגדון) היא רמות גבוהות של חומצת שתן בדם, הנובעות מגורמים כמו תזונה עשירה בפורינים, גנטיקה, עודף משקל, שימוש בתרופות מסוימות, או מצבים רפואיים כגון סוכרת ויתר לחץ דם. תסמיני המחלה כוללים כאב חמור במפרקים, נפיחות, הגבלת תנועה ולעיתים הופעת גושים תת-עוריים הנקראים טופי.
האבחון מתבצע באמצעות בדיקות דם, בדיקות נוזל מפרקי והדמיה. הטיפול בגאוט משלב תרופות להקלה על התקפים ולהפחתת רמות חומצת השתן, לצד המלצות תזונתיות ופעילות גופנית. שינויים באורח החיים, כגון הפחתת צריכת מזונות עשירים בפורינים, שמירה על משקל תקין, והימנעות מאלכוהול, חשובים למניעת התקפים חוזרים.
אבחון וטיפול נכונים מאפשרים למנוע סיבוכים חמורים כמו נזק למפרקים, אבני כליה או פגיעה בכליות. שמירה על תזונה מאוזנת ושתייה מספקת של מים מסייעות לשפר את איכות החיים של הסובלים מגאוט.