למחלת גאוט ישנו מגוון רחב של גורמי סיכון כשבגדול ניתן לחלק את כל גורמי הסיכון לחלות במחלה לשתי קבוצות עיקריות: גורמי סיכון שניתן לשלוט עליהם וגורמי סיכון שנמצאים מחוץ לתחום שליטתנו. במאמר שלפניכם נפרט אודות גורמי הסיכון המרכזיים הידועים לנו כיום.
עודף משקל והשמנת יתר
הסיכון לחלות במחלת גאוט עולה עם העלייה במדד מסת הגוף (BMI). בקרב גברים BMI השווה או גבוה מ 35 מגדיל את הסיכוי לחלות במחלה פי 3. בקרב למעלה מ-75% אחוז מהחולים ניתן לראות השמנת יתר, תסמונת מטבולית, השמנה בטנית, תנגודת לאינסולין, רמות גבוהות של ליפידים ויתר לחץ דם.
ככל הנראה העלייה בסיכון עם העלייה במשקל קשורה לעובדה שבאופן טבעי כאשר אנחנו משמינים, אנחנו מייצרים יותר חומצת שתן. בנוסף לכך, העומס הבסיסי על הכליות רב יותר בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר, מה שמקשה על הכליות להפריש את חומצת השתן.
הקשר להשמנת יתר עובד גם בכיוון ההפוך, כלומר הפחתה במשקל משפרת בצורה משמעותית את תסמיני המחלה.
נטייה גנטית
נראה כי ישנם מרכיבים גנטיים שעדיין לא הוסברו עד תום שיש בהם כדי להגדיל את הסיכון לחלות במחלת גאוט. עד כה זוהו שלושה גנים שמוטציות בהם יכולות להכפיל את הסיכון לחלות בגאוט: SLC2A9, SLC22A12 ו- ABCG2. ישנן גם מספר תסמונות גנטיות שגאוט עלולה להחמיר כמו לדוגמהfamilial juvenile hyperuricemic nephropathy, medullary cystic kidney disease ועוד.
הרגלי תזונה
ישנם מספר מאכלים ומשקאות שצריכה מופרזת שלהם מגדילה את הסיכוי לחלות בגאוט. להלן כמה מהם על קצה המזלג:
- מאכלי ים, איברים פנימיים, דגים ובשר אדום – הצריכה של מזונות אלה קשורה לרמות גבוהות של חומצה אורית בדם ככל הנראה כתוצאה מכמות הפורינים הרבה שבהם.
- משקאות קלים עתירי פרוקטוז – אמנם משקאות קלים מכילים כמות מאוד נמוכה של פורינים, אך הפרוקטוז היא הפחמימה היחידה המעלה את רמות החומצה האורית בדם. הפרוקטוז מגבירה את קצב הפירוק של מולקולות ATP ל- AMP ואילו AMP מהווה פרוקורסור לחומצה אורית. כמו כן הפרוקטוז מפריעה לפירוק החומצה האורית ועם לא די בכך, הרי שהיא מעלה את התנגודת לאינסולין ואת רמות האינסולין בדם, מה שגם כן תורם להגדלת הסיכון לחלות בגאוט.
- משקאות אלכוהוליים – במחקרים המוקדמים שבחנו את ההשפעה של צריכת אלכוהול על הסיכון לחלות בגאוט, נמצא קשר של מנה – תגובה בין צריכת אלכוהול לרמות החומצה האורית בדם. במחקרים החדשים בהם בחנו סוגים שונים של אלכוהול בנפרד, התגלה כי המשקה שגורם לעלייה המשמעותית ביותר ברמות החומצה האורית הוא בירה, המכילה כמות גבוהה של פורינים בעוד שיין למשל לא מעלה כלל את רמות החומצה האורית, כל עוד הוא נצרך בכמות מתונה (כוס אחת ליום לאישה ושתי כוסות ליום לגבר).
גיל ומגדר
עד גיל שישים יותר מ- 95% מהחולים הם גברים. לעומת זאת לאחר גיל שישים, שכיחות הנשים החולות עולה בצורה משמעותית. ככל הנראה האסטרוגן מהווה גורם מגן מפני גאוט ולכן רוב הנשים שחולות בגאוט הן לאחר המנופאוזה. כמו כן ככל שכמות גדולה יותר של חומצת שתן מצטברת במפרקים ובמערכת השתן, כך הסיכוי להתקפי גאוט גבוה יותר, כך שלרוב לא ניתן לראות חולים לפני גיל עשרים.
שימוש בתרופות ובעיות כליות
ישנן תרופות רבות שמגדילות את הסיכון לחלות בגאוט כשבעיקר מדובר בסוגים שונים של תרופות משתנות. כמו כן אי ספיקת כליות מגדילה את הסיכון לחלות בגאוט על רקע בעיות בהפרשת החומצה האורית.
קראו על עוד תסמונת ליש ניהן – שיגדון גיל הנעורים. תסמינים ודרכי טיפול