שיגדון היא אחת המחלות הראשונות בהיסטוריה שהוכרה כפתולוגיה העומדת בפני עצמה, כשהתיאורים הראשונים שהתגלו במצרים העתיקה, מתוארכים לשנת 2640 לפני הספירה.
במאה החמישית לפני הספירה, תיאר היפוקרטס את המחלה והיה בין הראשונים שקישרו את תסמיניה לאורח חיים מסוים. למעשה הוא היה הראשון שהתייחס למחלה כאל דלקת מפרקים של עשירים. זאת בניגוד לראומטיזם, שהייתה בעיניו דלקת המפרקים של העניים.
שש מאות שנה מאוחר יותר, קלאודיוס גלנוס, רופא יווני שהיה רופא החצר של מרקוס אורליוס, תיאר לפרטי פרטים את תסמיני המחלה וקישר אותה עם חיי הוללות ועם חוסר רסן. בהמשך המחלה זכתה לכינויים רבים הקשורים לתזונת החולים כמו לדוגמה מחלת הציידים או מחלת המלכים. כל זה בא ללמדנו שלמחלת גאוט ישנו קשר חזק מאוד לתזונה.
הכוונה היא לכך שמצד אחד תזונה מסוימת מגדילה את הסיכון לחלות בגאוט ושמצד שני לאחר שהמחלה התפרצה, יש לשמור על הרגלי תזונה מסוימים, על מנת למנוע החמרה וחזרה של ההתקפים. במאמר שלפניכם נפרט אודות העקרונות החשובים ביותר של הדיאטה המומלצת עבור חולי גאוט.
משקאות קלים
אמנם משקאות קלים לא מכילים כמות מרשימה במיוחד של פורינים, אך רוב המשקאות הקלים מכילים כמות גבוהה מאוד של פרוקטוז. נכון להיום פרוקטוז היא הפחמימה היחידה שידוע בוודאות שמעלה את רמות חומצת השתן בדם. במהלך שנות השישים חלה עלייה חדה ומשמעותית ביותר בצריכת סירופ עתיר בפרוקטוז בארצות הברית ולפיכך אין זה פלא שבעשור זה שכיחות חולי הגאוט נמצאה בעלייה אף היא.
מעבר לכך שהפרוקטוז מגבירה את הסינטזה של חומצת השתן, היא גם מפריעה לפירוק שלה. אם לא די בכך, הרי שצריכה עודפת של פרוקטוז מקושרת לתנגודת לאינסולין ולעלייה ברמת האינסולין בדם. היפראינסולינמיה מגבילה את רמת ההפרשה של חומצת השתן כך שגם בדרך עקיפה זו משפיעה צריכת הפרוקטוז על הסיכון לחלות בגאוט.
אלכוהול
בשנת 2004, נערך מחקר רחב היקף שאסף נתונים מ- 15 אלף אנשים בנוגע להרגלי צריכת האלכוהול שלהם. ממצאי המחקר הצביעו על קשר של מנה תגובה בין צריכת משקאות אלכוהוליים לבין הסיכון לחלות בגאוט ורמת חומצת השתן בדם. כאשר פילחו את סוגי המשקאות, התברר כי לא כל המשקאות האלכוהוליים משפיעים על רמות חומצת השתן בדם באותו האופן.
כך לדוגמה התברר כי צריכה של יין לא משפיעה כהוא זה על רמות חומצת השתן בדם. לעומת זאת התגלה כי צריכה של בירה באופן יומיומי, גם בכמות קטנה יחסית, מגדילה בצורה משמעותית את הסיכוי לחלות במחלה.
איברים פנימיים, פירות ים ודגים
צריכה של איברים פנימיים, פירות ים ודגים, מגדילה את הסיכון לחלות בגאוט בצורה משמעותית על רקע תכולת הפורינים המשמעותית שבמוצרי מזון אלו. לפיכך מומלץ לסובלים מגאוט להימנע לחלוטין מצריכת מזונות כמו לדוגמה אנשובי, סרדינים, מקרל, הרינג, כבד ואיברים פנימיים נוספים. מאחר ודגים מהווים חלק מהתפריט המקובל בתזונה הים תיכונית ומהווים יתרון לבריאות הקרדיווסקולרית, קשה להצדיק הימנעות מצריכת דגים במסגרת ההמלצות למניעת גאוט וטיפול בגאוט.
אי לכך, צריכה מתונה של דגים שמנים העשירים באומגה 3 יכולה להיות מותרת בעיקר עבור חולי גאוט הסובלים מתחלואה קרדיווסקולרית נלווית. במטופלים הנמנעים לחלוטין מצריכת דגים , יש לשקול שימוש בתוספי EPA+DHA (אומגה 3) במינון של גרם אחד ליממה.
הנחיות תזונתיות נוספות
לחולי גאוט מומלץ להימנע מצריכת שמרים ופטריות, הידועים כעשירים בפורינים. כמו כן ירידה במשקל לרוב משפרת במידה רבה את תדירות ההתקפים ואת מידת החומרה שלהם.
אולי יעניין אותך גם: