האופי הייחודי של התקפי שיגדון מהווה במקרים רבים את הבסיס לאבחנה המבדלת בין בעיות מפרקים שהתפתחו על רקע שיגדון לבין בעיות מפרקים שהתפתחו על רקע מחלות מפרקים אחרות.
בגדול המהלך הקליני של מחלת גאוט מתאפיין לרוב בהתקף חריף של דלקת מפרקים, שאחריו ישנה תקופה קצרה יחסית ללא כל תסמינים קליניים, אחריה מחלה כרונית הכוללת התקפים חוזרים ונשנים ובמקרים החמורים ביותר מתפתחים נזקים במפרקים, פגיעה כלייתית והיווצרות של Tophie.
ההתקף הטיפוסי הראשון של מחלת גאוט
בקרב רוב החולים ההתקף הראשון שמהווה עדות להתפרצות המחלה מאופיין בתגובה דלקתית במפרק אחד בגוף. תגובה דלקתית במפרקים באה לידי ביטוי באודם, כאב וחום מקומי במפרק והגבלה של טווח התנועה שלו. בקרב חלק מהחולים ניתן יהיה לאבחן גם עלייה של חום הגוף בנוסף לעלייה בחום המפרק. בדרך כלל המפרק המעורב הוא בסיס הבוהן. בלטינית כאב שנגרם כתוצאה ממחלת גאוט במפרק הבוהן, נקרא פודגרה (Podagra).
סך הכול מפרק הבוהן (המפרק בין עצם המסרק הראשונה לעצם הגליל המקורב הראשון) הוא המפרק הראשון שסובל מדלקת מפרקים בקרב שבעים וחמישה אחוז מחולי הגאוט. שיא ההתקף מגיע תוך שתיים עשרה עד 24 שעות וגם ללא כל טיפול חולף תוך מספר ימים עד שלושה שבועות לכל היותר. עם טיפול מתאים, התסמינים חולפים במהירות גבוהה יותר.
בקרב חמישית מהחולים בלבד (20% מהחולים) בהתקף הראשון של מחלת גאוט יהיו מעורבים שני מפרקים ומעלה. במקרים מסוימים התסמינים מופיעים במספר מפרקים במקביל, כשלרוב מדובר במפרקים הסמוכים זה לזה, אך המעורבות המפרקית יכולה להיות מיגרטורית.
התסמינים לאחר ההתקף הראשון
הנסיגה המלאה של תסמיני המחלה לאחר ההתקף הראשון נחשבת לייחודית למחלת גאוט שכן היא נדירה מאוד כשמדובר בדלקות מפרקים שהתפתחו על רקע אטיולוגיות אחרות. התקופה שלאחר ההתקף הראשון נקראת Interval Period. כשמונים אחוז מהחולים יסבלו מהתקף חריף נוסף תוך שנתיים כל עוד לא יקבלו טיפול מתאים כשהחל מההתקף השני ואילך, שכיחה יותר מעורבות של מספר מפרקים במקביל.
כמו כן בחולים שלא מקבלים טיפול מתאים, המרווח בין התקף אחד לבא אחריו הופך לקצר יותר במהלך הזמן ותדירות ההתקפים עולה והולכת. בחלק מהחולים עלולה להתפתח אף דלקת מפרקים כרונית עם דפורמציות וארוזיות גרמיות והתקופות השקטות שבין ההתקפים עלולות להיעלם לחלוטין. מצב זה נקרא Chronic Gouty Arthritis . בקרב חולים אלו ניתן לראות שקיעה של Tophi בעיקר באזור המפרקים המעורבים ובתנוכי האוזניים.
הטיפול בהתקפי גאוט
מטרת הטיפול בהתקף חריף של גאוט היא להביא לסיום כמה שיותר מהיר של ההתקף תוך הפחתה מהירה של הרגישות והכאב במפרקים המעורבים. הטיפול מבוסס על שימוש בתרופות מסוגים שונים: נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, כולכיצין, סטרואידים בהזרקה למפרק, סטרואידים הניטלים באופן פומי, סטרואידים בעירוי ורידי ועוד.
הבחירה בטיפול המתאים ביותר למטופל מתבצעת בהתאם לתגובה של המטופל לטיפולים שניתנו לו בעבר, לרגישות שלו לתרופות מסוימות ועוד. בדרך כלל נוגדי דלקת שאינם סטרואידים וכולכיצין מהווים את קו הטיפול הראשון וסטרואידים בהזרקה מהווים את קו הטיפול השני.
הטיפול בסטרואידים מערכתיים הניטלים באופן פומי נשקל כאשר מדובר בחולים שלא הגיבו לתרופות הקו הראשון או שלא מסוגלים מסיבות כאלו ואחרות ליטול נוגדי דלקת שאינם סטרואידים וכולכיצין ושאינם מועמדים לטיפול בהזרקות תוך מפרקיות של סטרואידים. עירוי ורידי של סטרואידים ניתן כאשר חולים אלה לא יכולים לקבל סטרואידים באופן פומי.
אולי יעניין אותך גם: