שיגדון היא סוג כואב של דלקת פרקים. היא התחילה במצרים העתיקה, ונקראה "המחלה של העשירים", במיוחד בתקופת השפל, היות ונהוג היה להאמין שהיא נגרמת כתוצאה מתזונה עתירת בשרים.
כיום ידוע שלכל אדם יש חומצה כימית של שתן בדם, כתוצר לוואי של חילוף חומרים תקין. חומצת שתן מסולקת בשתן, וחלק מהאנשים אינם יכולים לחסל את החומצה, כך שיותר מדי ממנה נותר בדם. לחלק מאנשים אלו, חומצת השתן מתהווה לגבישים חדים המשפיעים על המפרקים. המפרק הנפוץ ביותר המושפע מהמחלה הוא האזור בין כף הרגל לבין הבוהן. כשגבישים אלו נוצרים במפרק, הגוף מגיב במהירות, והמפרק הופך להיות נפוח, אדום וכואב ביותר.
אבחון קליני לשיגדון
שיגדון מאובחנת בדרך כלל לאחר התקף חמור של תסמינים. רופאים רבים אינם קובעים חוות דעת של אבחנה חיובית לשיגדון עד שהם בודקים מטופל שעובר לפחות שני התקפי תסמינים חמורים. האבחון מבוסס על היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית. נוזל המפרק נבדק לאיתור גבישי חומצת שתן כדי לאשר את האבחנה. בדיקות מעבדה מבוצעות לבדיקת רמת חומצת השתן בדם. התקפי שיגדון עשויים להיות תכופים או נבדלים זה מזה.
גורמי סיכון לשיגדון כוללים השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם ואי ספיקת כליות. גם התזונה משמעותית לגרימת המחלה, כשאלכוהול, בשר ופירות ים עשויים להגביר את תדירות ההתקפים בקרב החולים. היסטוריה משפחתית למחלה מגבירה את הסיכון ללקות בה.הטיפול מחולק לשניים: טיפולים תרופתיים להתקפים חמורים וטיפולי מניעה.
בדיקת חומצת שתן בדם – השלב הראשון באבחון שיגדון הוא בדרך כלל בדיקת חומצת השתן בדם. רמות גבוהות של חומצת שתן נקשרות לגאוט. יחד עם זאת, יש לציין שניתן לחוות מצב זה גם ללא המחלה. בנוסף, חומצת שתן בדם עשויה להיות מאובחנת כנורמאלית במהלך התקף חמור. בדיקה זו היא נקודת התחלה טובה, וניתן להשתמש בה על מנת לעקוב אחר התקדמות המטופל באמצעות הורדת רמת חומצת השתן, אך הבדיקה אינה מהווה חוות דעת רפואית בפני עצמה.
צילומי רנטגן – אם נקבעה חוות מדעת רפואית לשיגדון או למצבים משותפים מתמשכים מתחת לעור, או שהרופא חושד בשיגדון כרוני, צילומי רנטגן מסייעים לאבחון ומצביעים על נגעים או נזקים בלתי הפיכים.
תרופות להתקפים חמורים
במקרים אלו יש להשתמש בתרופות קורטיזון בטבליות או בהזרקה, ותרופות אנטי דלקתיות כגון קולכיצין. בדרך כלל ניתן לראות שיפור מסוים בתוך עשרים וארבע השעות מתחילת הטיפול. אם אדם סובל מהתקפים תכופים, חוות הדעת הרפואית כוללת דגש מיוחד על טיפול מניעה, שכן שיגדון שאינו מבוקר עלול לגרום לנזק. שליטה על גורמי הסיכון, כולל הקפדה על התזונה וצריכת אלכוהול, איזון טוב יותר של סוכרת וירידה במשקל, מסייעים להפחתת מספר ההתקפים.
חלק מהראיות המדעיות מראות שאכילת דובדבנים או תמצית דובדבנים מסייעת. אנשים עם תסמינים חמורים יזדקקו לתרופות להפחתת רמות חומצת השתן. אלופורינול היא סוג נפוץ של תרופה המשמשת להפחתת ההתקפים ומניעת נזק לטווח הארוך.
רופא הטיפול הראשוני הוא הרופא המטפל בגאוט. הוא יכול בדרך כלל להעניק חוות דעת ולהתמודד עם תסמינים קלים של שיגדון, באמצעות הזמנת בדיקות חומצת שתן בדם, בדיקת הנוזל במפרקים, וקביעת תרופות לטיפול במחלה.
אך במקרים חמורים יש לקבל חוות דעת של ריאומטולוג, שהוא רופא בעל הכשרה מיוחדת בטיפול במחלות המפרקים ורקמות החיבור. רופא זה יכול לספק חוות דעת רפואית מדויקת ולקבוע טיפול מיוחד אם השיגדון חמור או אם נגרם נזק למפרקים.
חוות דעת לועדה רפואית של ביטוח לאומי או במקרים של רשלנות
אם מחלת השיגדון חמורה עד כדי כך שהיא גרומת לחוסר תפקוד בעבודה, ניתן לגשת לביטוח לאומי ולהתחיל בהליך של קבלת אחוזי נכות בשל המחלה. כל תהליך מול ביטוח לאומי עלול לקחת זמן רב וצריך סבלנות רבה. במהלכה ההליך הבירוקרטי החולים יאלצו להופיע בפני ועדה וחשוב שיהיו מצוידים בחוות דעת רפואית מהימנה מפי רופא מומחה, דבר שעלול להועיל בעת הבקשה להכרה באחוזי נכות.
חוות דעת רפואית ניתנת גם במקרים של רשלנות רפואית במהלך אבחון או טיפול. במידה ורוצים להוכיח רשלנות רפואית באבחון או טיפול יש גם להצטייד בחוות דעת מומחה שתעיד כי אכן בוצעה טיפול רשלני בחולה, דבר שיעזור בעילה המשפטית נגד הגורם המטפל שהתרשל בתפקידו.
אולי יעניין אותך גם: