באופן עקרוני גם ללא טיפול, ההתקף האקוטי של מחלת גאוט יימצא בנסיגה. עם זאת, בעזרת שימוש בתרופות מסוגים שונים, ניתן להשרות נסיגה במהירות גבוהה יותר. לפיכך מטרת העל של הטיפול בהתקף שיגדון היא להפחית את הרגישות והכאבים במפרקים הנגועים ולהביא לסיום ההתקף כמה שיותר מהר. נכון להיום אין עדיין הסכמה בקרב החוקרים בתחום בנוגע לתרופות היעילות ביותר ולכן במאמר שלפניכם נפרט אודות כל הטיפולים התרופתיים המקובלים.
קו הטיפול הראשון – נוגדי דלקת שאינם סטרואידים
בדרך כלל הניסיון הראשון לטפל בהתקף חריף של גאוט יכלול שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים. ההקלה בכאבים מתרחשת תוך ארבע שעות מהתחלת הטיפול ואילו הדלקת במפרקים המעורבים חולפת תוך שבוע עד עשרה ימים לכל היותר. לאחר שהדלקת חולפת, יש להפחית את המינון שת התרופות בצורה הדרגתית. אין תרופה אחת שנחשבת ליעילה יותר מאחרות בקבוצה זו.
חל איסור מוחלט ליטול אספירין שכן נטילה של שניים עד שלושה גרם אספירין ליום גורמת לעלייה משמעותית ברמות חומצת השתן בדם וכתוצאה מכך להחמרת התסמינים.
כולכיצין
המינון המקובל של כולכיצין בזמן התקף גאוט הוא חצי מיליגרם באופן פומי מדי שעה עד שעתיים. יש להמשיך במתן מינון זה עד שמושגת הקלה בתסמינים ו/או עד להתפתחות של תופעות לוואי בדגש על שלשול ו/או עד למינון יומי מצטבר של שישה מיליגרם. אמנם מדובר בשיטה יעילה, אך מאחר והיא כרוכה בסיכון גבוה לתופעות לוואי, ההמלצה של ארגוני הבריאות הגדולים בעולם היא לא לעבור מינון של חצי מיליגרם, שלוש פעמים ביום בלבד.
בקרב יותר מ-50% מהחולים מינון של 0.5-0.6 מיליגרם שלוש פעמים ביום גורם להפחתה משמעותית מאוד בנפיחות המקומית ובכאב תוך יממה אחת מהתחלת הטיפול בלבד. במקרים שבהם לא מושגת הקלה במידה מספקת, אפשר לשלב את הטיפול בכולכיצין עם סטרואידים.
ישנם פרוטוקולים טיפוליים לפיהם יש לעשות שימוש בכולכיצין רק במטופלים שלא הגיבו היטב לטיפול באמצעות נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, בעלי הוריית נגד לשימוש בסטרואידים. כמו כן למעט מקרים חריגים ביותר במאושפזים הנמצאים תחת השגחה, יש להימנע ממתן כולכיצין בעירוי ורידי.
סטרואידים
הזרקת סטרואידים למפרקים המעורבים היא קו טיפול שני. לפני ההזרקה חשוב ביותר לבצע אבחנה מבדלת יסודית ולשלול מצב של דלקת מפרקים זיהומית. אם מדובר בחולה שלא הגיב היטב לתרופות קו ראשון או בחולה שלא יכול מסיבות כאלו ואחרות ליטול תרופות קו ראשון ובנוסף לא מועמד לטיפול התוך מפרקי, ניתן לשקול מתן של סטרואידים מערכתיים.
במקרה הזה הטיפול המומלץ הוא מתן של פרדניזון במינון של 30-60 מיליגרם ליום באופן פומי במשך יומיים רצופים ולאחר מכן הפחתת המינון בצורה הדרגתית עד לסיום הטיפול תוך עשרה ימים. בדרך כלל טיפול זה יעיל מאוד אם כי בחלק מהחולים לאחר הפסקת הטיפול בסטרואידים מתרחשת התלקחות חוזרת של הדלקת.
אם החולה לא יכול ליטול את הסטרואידים באופן פומי, ניתן לתת את התרופות בעירוי תוך ורידי (50-100 מ"ג הידרוקורטיזון שלוש פעמים ביום) או בהזרקה תת עורית של ACTH.
טיפולים ביולוגיים
התרופות הביולוגיות השונות פועלות נגד מרכיבים ספציפיים בתהליכים הדלקתיים. כך למשל ניתן לשקול טיפול באמצעות תרופה הנקראת Anakinra החוסמת את הקולטן של אינטרלאוקין 1. השימוש בתרופה זו נכנס לתמונה בחולים שלא הגיבו לאף אחד מהטיפולים התרופתיים האחרים שהוזכרו לעיל. כמו כן ניתן לשקול לעשות שימוש בתרופה הנקראת Canakinumab החוסמת בצורה סלקטיבית אתIL-1β . השימוש בתרופות אלו עדיין אינו נפוץ.
מלבד מגוון הטיפולים התרופתיים הקיימים בנמצא, קיימות מספר דרכי טיפול אלטרנטיביות בהתמודדות עם מחלת הגאוט. קיימות תרופות טבעיות בהן ניתן להשתמש ולהעזר למיתון התקף שיגדון, לדוגמה תרופות סבתא או חמוציות. פנייה לכירופרקט להתייעצות, לקבלת שירותי כירופרקטיקה גם היא יכולה לעזור בהתמודדות חלופית עם המחלה באמצעות שינוי הרגלי התזונה ושימת דגש על פעילות גופנית מתונה ונכונה.