בהתקף חריף של מחלת גאוט מטרת הטיפול היא לסיים את ההתקף כמה שיותר מהר ולהפחית את הכאבים במהירות האפשרית.
יש לציין כי גם ללא טיפול תרופתי ההתקף נסוג, אך השיפור מהיר יותר באופן משמעותי בעזרת הטיפול. עם זאת, אין כיום מחקרים מבוקרים בהם בוצעה השוואה בין רמת היעילות של הטיפולים התרופתיים השונים המקובלים כיום לטיפול בהתקף חריף של גאוט כשהכוונה היא לכולכיצין, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים ,סטרואידים סיסטמיים ועוד.
נוגדי דלקת שאינם סטרואידים – NSAIDs
קו הטיפול הראשוני כולל שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים כשיש איסור מוחלט להשתמש באספירין. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמינון של שניים עד שלושה גרם אספירין ליום גורם לעלייה ברמות חומצת השתן בדם. בדרך כלל כאשר עושים שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, ניתן ליהנות מהקלה משמעותית מאוד בדרגת החומרה של הכאבים תוך ארבע שעות בלבד מתחילת הטיפול כשהדלקת עצמה נעלמת לרוב תוך שבוע עד עשרה ימים לכל היותר.
את הטיפול יש להפסיק באופן הדרגתי (להפחית את המינון באופן הדרגתי) לאחר היעלמות הדלקת. אין כיום מחקר המצביע על יעילות מוגברת של תרופה כזו או אחרת ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים.
כולכיצין
למרות שקיימת דעה לפיה התגובה מהירה יותר לטיפול בכולכיצין, הרי שאין מחקרים התומכים בכך. המינון המקובל של כולכיצין הוא חצי מיליגרם במתן פומי מדי שעה עד שעתיים עד להקלה בתסמינים ו/או מינון מצטבר של שישה מיליגרם ו/או עד להופעת תופעות לוואי, בדגש על שלשול.
גישה טיפולית זו אמנם נחשבת ליעילה מאוד, אך כרוכה בתופעות לוואי. אי לכך, לפי ההנחיות של האיגוד האירופאי לראומטולוגיה, ההמלצה היא לתת מינון של 0.5 מיליגרם כולכיצין שלוש פעמים ביום בלבד. ההנחיות של מנהל המזון והתרופות האמריקני לא שונות בהרבה. למעשה די במינון של 0.5-0.6 מיליגרם כולכיצין שלוש פעמים ביום בשביל להביא להפחתה משמעותית ביותר בנפיחות המקומית ובכאב תוך עשרים וארבע שעות ביותר ממחצית מהחולים.
אם התגובה לטיפול לא משביעת רצון, ניתן לשלב את הטיפול בכולכיצין עם טיפול בסטרואידים. לאחר השגת רמיסיה, יש להמשיך את הטיפול במינון מניעתי.
סטרואידים
הזרקה תוך מפרקית של סטרואידים משמשת כטיפול קו שני בחולים בהם קיימת מעוקבות של מפרק אחד, שניים או יותר. לפני ההזרקה חשוב ביותר לשלול דלקת מפרקים זיהומית. אם החולה לא יכול ליטול כולכיצין או נוגדי דלקת שאינם סטרואידים או שלא הגיב לטיפולים האלו ואינו מועמד להזרקות תוך מפרקיות של סטרואידים, יש לטפל באמצעות סטרואידים סיסטמיים.
הטיפול המומלץ הוא 30-60 מיליגרם פרדניזון ביום באופן פומי למשך יומיים והפחתה הדרגתית במינון עד לסיום הטיפול תוך עשרה ימים. אם המטופל לא יכול לקבל סטרואידים באופן פומי, ניתן לתת את הידרוקורטיזון בעירוי ורידי במינון של 50-100 מ"ג, שלוש פעמים ביום.
טיפולים ביולוגיים
טיפולים ביולוגיים הם טיפולים המכוונים נגד שלבים ספציפיים בתגובה הדלקתית. בין היתר מדובר בתכשיר הנקרא Anakinra, החוסם את הקולטן ל- IL-1, Canakinumab החוסם את IL-1β ועוד. תרופות אלו נכנסות לרוב לתמונה כאשר התגובה לטיפולים האחרים לא הייתה מספקת.
טיפולים מניעתיים
לאחר שמטפלים בהתקף אקוטי של גאוט, יש לשקול מתן טיפול מניעתי על מנת למנוע התקפים חוזרים וכדי למנוע את הסיבוכים הכלייתיים של המחלה. הטיפול התרופתי המניעתי כולל שימוש בתרופות להורת חומצת השתן במינון נמוך ונוגדי דלקת. כך למשל ניתן לטפל באמצעות כולכיצין במינון נמוך של 0.5-1 מיליגרם ליום, אלופורינול, Probenecid, אוקסיפורינול, Pegloticase ועוד.
מלבד מגוון הטיפולים התרופתיים הקיימים בנמצא, ישנן דרכי טיפול אלטרנטיביות בהתמודדות עם מחלת הגאוט. קיימות תרופות טבעיות בהן ניתן להשתמש ולהעזר למיתון התקף שיגדון, לדוגמה תרופות סבתא או חמוציות.כמו גם טכניקות טיפול טבעיות כמו הרפלקסולגיה למשל.
אולי יעניין אותך גם: