הטיפול המניעתי במחלת גאוט נכנס לתמונה דווקא לאחר הטיפול בהתקף חריף של גאוט. תפקידו של הטיפול המניעתי למנוע את חזרת ההתקף וכן למנוע את ההתפתחות של הסיבוכים השונים האופייניים למחלה. הכוונה היא בעיקר לסיבוכים הכלייתיים ולהתפתחות ה- Tophi.
הטיפול המניעתי כולל מספר מרכיבים בהם נעסוק במאמר שלפניכם: שינויים תזונתיים, טיפול במחלות נלוות, ירידה במשקל ושימוש בתרופות מסוגים שונים.
שינויים תזונתיים
מטרת השינויים בתזונת המטופל היא למנוע את העלייה של רמות חומצת השתן בדם. לפיכך ההנחיות המרכזיות קשורות למוצרי מזון כמו לדוגמה מאכלי ים, דגים, איברים פנימיים ובשר אדום. בנוסף לכך, משקאות קלים העשירים בפרוקטוז ומשקאות אלכוהוליים שונים, בדגש על בירה, מעלים אף הם את רמות חומצת השתן בדם ולפיכך יש להימנע מהם לחלוטין או לכל הפחות להפחית את צריכתם בצורה משמעותית (יין לא משפיע על רמות החומצה האורית בדם).
בהקשר התזונתי חשוב לציין עוד שתי נקודות חשובות כשהראשונה היא להקפיד על צריכת נוזלים מספקת במהלך היממה. לפי ההמלצות של ארגון ה- ADA (Academy of Nutrition and Dietetics) לחולי גאוט, יש להקפיד בזמן רמיסיה על שתייה של לפחות שמונה עד שש עשרה כוסות נוזלים, כאשר לפחות מחצית מהכמות היא מים.
הנקודה השנייה היא לשמור על משקל גוף תקין, אך להימנע מדיאטות עשירות חלבון או מצום. הסיכון למחלת גאוט עולה עם העלייה ב- BMI וגברים בעליBMI הגבוה מ- 35 נמצאים בסיכון גבוה פי 3 לסבול מתסמיני המחלה בהשוואה לגברים בעלי BMI תקין. עם זאת, תקופות של הרעבה וירידה דרסטית במשקל הן גורמי סיכון ברורים להיפראוריצמיה ולהתקפים חריפים של גאוט.
נוגדי דלקת שאינם סטרואידים וכולכיצין
אמנם ניתן למנוע את ההתקפים החוזרים של המחלה באמצעות מינון נמוך של נוגדי דלקת שאינם סטרואידים או כולכיצין, אך טיפול זה לא מונע את הסיבוכים המאוחרים של המחלה. אי לכך, הטיפול התרופתי המניעתי מבוסס בעיקר על תרופות להורדת רמות חומצת השתן בדם הפועלות על ידי עידוד הפרשת החומצה בשתן או עיכוב האנזים Xanthine Oxidase, הנחוץ ליצירת החומצה.
תרופות המפחיתות את רמות חומצת השתן בדם על ידי עיכוב האנזים Xanthine Oxidase
שלוש התרופות הבולטות במשפחה זו הן Febuxostat, אוקסיפורינול ואלופורינול. התרופות במשפחה זו יעילות מאוד ורמת היעילות שלהן לא מושפעת מנוכחות אבנים בשתן או רמת ההפרשה של החומצה האורית בשתן. התרופה הנמצאת בשימוש הנרחב ביותר במשפחה זו היא אלופורינול. בדרך כלל המינון הראשוני יהיה 100 מיליגרם ליום ואילו המינון המקסימאלי יהיה 300 מ"ג ליום במנה פומית אחת. את המינון יש להעלות בהדרגה, אחת לארבעה שבועות.
מטרת הטיפול היא להפחית את הריכוז של חומצת השתן בדם עד לרמה של 6 מ"ג לדצ"ל. במקרים חריגים על מנת להשיג יעד זה יהיה צורך להגיע למינון גבוה במיוחד של 600 מ"ג אלופורינול ליום. בחולי כליות מומלץ להשתמש דווקא ב- Febuxostat כיוון שחילוף החומרים של תרופה זו לא מתבצע כמעט בכליות.
Pegloticase
תרופה זו מיועדת עבור חולים שלא יכולים מסיבות כאלו ואחרות לעשות שימוש בתרופות האחרות שהוזכרו לעיל. התרופה ניתנת בעירוי ורידי אחת לשבועיים והשימוש בה צריך להתבצע תחת מעקב רפואי צמוד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהשימוש בה כרוך בסיכון גבוה למגוון תופעות לוואי מסוכנות, לרבות אנפילקסיס.
טיפול במחלות נלוות
הטיפול במחלות נלוות מהווה חלק אינטגרלי מהטיפול המניעתי. הכוונה היא בעיקר לטיפול ביתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית, השמנת יתר, סוכרת ועוד.