חשיבות פעילות גופנית לחולים בשיגדון

ישנם חולי גאוט רבים הנמנעים מביצוע פעילות גופנית מתוך פחד שמא הפעילות הגופנית תגביר את תדירות ההתקפים ותגרום להחמרת התסמינים הקליניים הקשים המאפיינים את המחלה. עם זאת, דווקא ההפך הוא הנכון, אדם החולה בגאוט יוכל להפיק תועלת רבה מביצוע פעילות גופנית באופן קבוע כשהתועלת תבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, כפי שנפרט במאמר שלפניכם. למרות זאת, דווקא במהלך התקף חריף של גאוט, מומלץ להימנע מלאמץ את המפרקים המעורבים יתר על המידה.

פעילות גופנית במהלך התקף חריף של מחלת גאוט

כאשר החולה סובל מהתקף אקוטי של מחלת גאוט וניתן לאבחן דלקת במפרקים שונים בגוף, מוטב כי ירבה במנוחה ויימנע מהפעלת עומס על המפרקים המודלקים. כמו כן על מנת להקל על התסמינים, בנוסף לטיפול התרופתי, מומלץ להתנסות בהנחת שקיות קרח על המפרקים הכואבים. אם המפרקים המודלקים מאומצים במהלך התקף גאוט, ההתקף לרוב יהיה ארוך יותר וההחלמה תתעכב.

עם זאת, ניתן בהחלט לנסות להניע את המפרק בצורה עדינה בהתאם לטווח האפשרי במהלך התקף גאוט. תנועות עדינות של המפרק בהתאם לטווח התנועה האפשרי יכולות להקל על הנוקשות האופיינית להתקפי גאוט. כל זאת כמובן כל עוד זוכרים להיות קשובים לגוף ומודעים ליכולות המפרקים המעורבים.

פעילות גופנית לאחר התקף חריף של גאוט

לאחר שההתקף חולף והדלקת נרפאת, מומלץ להתחיל להניע את המפרקים ולעסוק בפעילות גופנית אם כי החזרה לפעילות גופנית צריכה להתבצע בצורה הדרגתית. באמצעות פעילות גופנית מתאימה, ניתן לשפר את גמישות המפרקים, לשפר את צפיפות העצמות ולמנוע את היחלשות השרירים הסמוכים למפרקים המעורבים במחלה. שרירים חלשים, עצמות פגועות ופגיעה בגמישות יגרמו להחמרת התסמינים בהתקף הבא ויגדילו את הסיכוי לנזקים מצטברים.

פעילות גופנית ושמירה על המשקל

השמנת יתר מהווה את אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לחלות בגאוט. בנוסף לכך, גם לאחר שהמחלה מתפרצת, ישנה חשיבות גבוהה לנסות להפחית במשקל וזאת כיוון שהפחתת משקל מסייעת להפחתת תדירות ההתקפים ולהפחתת חומרת התסמינים. מאחר ופעילות גופנית קבועה מהווה את אחד האלמנטים הבסיסיים והחשובים ביותר בכל תכנית לירידה במשקל, ניתן להבין מדוע היא כה רלוונטית עבור החולים בגאוט.

פעילות גופנית כגורם מגן מפני גאוט

בשנת 2008 פורסם אחד המחקרים החשובים ביותר בנושא ההשפעה של פעילות גופנית על הסיכוי לחלות בגאוט. במחקר לקחו חלק 28990 גברים סך הכול ונבדקו מגוון פרמטרים הקשורים להגדלת סיכון לחלות בגאוט: משקל גוף, צריכת פירות, צריכת אלכוהול, צריכת בשר, פעילות גופנית וסיבולת לב ריאה.

במחקר נמצא כי למרות שחוסר פעילות גופנית וכושר גופני לקוי לא נחשבים לגורמי סיכון לחלות בגאוט, הרי שחשוב להתייחס אליהם ככאלה. בנוסף הסיקו החוקרים מתוצאות המחקר כי פעילות גופנית וכושר גופני גבוה מהווים גורמים מגנים מפני התפתחות של מחלת גאוט.