אמנם מחלת גאוט היא מחלה שכיחה יחסית, אך שכיחותה בנשים בגיל הפוריות נמוכה ביותר ובקרב אוכלוסייה זו היא נחשבת לנדירה מאוד. ככל הנראה הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלאסטרוגן קיימת השפעה מיטיבה על הפרשת החומצה האורית מהדם בשתן. במהלך ההיריון, רמות האסטרוגן עולות בדם ולפיכך התקף של גאוט בהיריון נחשב לנדיר. עם זאת, ישנם מספר דיווחים על התקפי גאוט שהתפרצו בנשים הרות.
הגורמים לשיגדון בהריון
במחקר שבחן תיאור מקרה של אישה שסבלה מהתפרצות של התקף גאוט במהלך הטרימסטר השלישי להריונה, הועלתה השערה לפיה הגורם לרמות חומצת השתן הגבוהות בדם הוא תוצאה של תנגודת לאינסולין. המטופלת בתיאור המקרה סבלה מסוכרת היריון וככל הנראה בשל התנגודת לאינסולין, הפרשת החומצה מהכליות פחתה. בעקבות זאת רמות חומצת השתן בדם עלו.
יש לציין כי קיימת תופעה של התפרצות התקף גאוט לאחר הלידה, ככל הנראה על רקע הירידה הדרסטית ברמות האסטרוגן. מעבר לכך, חולי גאוט בדרך כלל מקבלים טיפול מניעתי שמטרתו למנוע את העלייה של רמות חומצת השתן בדם וכך למנוע את ההתקף הבא ואת סיבוכי המחלה.
ישנן נשים הנמצאות במשטר של טיפול תרופתי מניעתי, המפסיקות ליטול את התרופות כאשר הן נכנסות להיריון מבלי להתייעץ על כך עם הרופא משום שהן חוששות שהתרופות השונות עלולות להזיק להתפתחות העובר שהן נושאות ברחמן. הפסקת הנטילה של התרופות עלולה לגרום לעליית רמות חומצת השתן בדם וכתוצאה מכך לזרז את ההתקף הבא.
התקף של מחלת גאוט עלול להתעורר סמוך מאוד ללידה, על רקע נזק לרקמות ואובדן דם, העלולים לגרום לעלייה ברמות חומצת השתן בדם.
תסמינים של שיגדון בהריון
התסמינים של גאוט בהיריון לא שונים מהתסמינים של המחלה שלא בזמן היריון. התסמין המרכזי הוא כאב ורגישות למגע באחד או יותר ממפרקי הגוף. ברוב המקרים מדובר במפרק הבוהן או ליתר דיוק המפרק המחבר בין עצם המסרק הראשונה לבין עצם הגליל המקורב הראשון. המפרק יכול להיות נפוח מאוד, אדום, חם ומוגבל מבחינת טווח התנועה שלו.
כיצד מאבחנים גאוט בהיריון?
כל המקרים שתועדו עד כה בספרות המחקרית של נשים שסבלו מהתקף גאוט בהריון הם מקרים של נשים שכבר אובחנו כחולות גאוט לפני שנכנסו להיריון. אי לכך, בדרך כלל ניתן יהיה לאבחן את ההתקף לפי התסמינים הקליניים המוכרים. כמו כן ניתן לבצע בדיקת דם לבירור רמת חומצת השתן בדם. מאחר וסוכרת היריון מגדילה את הסיכוי להתקף גאוט, מומלץ לבצע בדיקות לסוכרת הריון בנשים הרות הסובלות מגאוט.
טיפול בגאוט בהריון
לא פשוט להסיק מסקנות בנוגע לטיפול האידיאלי בגאוט במהלך ההיריון וזאת כיוון שישנו מעט מאוד מידע בנוגע לנשים שסבלו מגאוט בהריון. כמו כן המידע שנמצא בידינו כיום נוגע בעיקר לנשים שסבלו ממספר מחלות במקביל ובנוסף לכך, חלק מהמחקרים אינם עדכניים מבחינת הטיפולים במחלה.
המידע שיש בידינו לגבי הסיכונים הכרוכים בשימוש באלופורינול בהיריון אינם ברורים עד תום. במחקרים מסוימים נמצא כי השימוש בתרופה בטוח במהלך הטרימסטר הראשון להיריון, אך במחקרים אחרים נמצא כי התרופה מגדילה את הסיכוי למומים מולדים בעובר. בנוגע לטרימסטר השני והשלישי, ככל הנראה מדובר בתרופה הבטוחה לשימוש.
הטיפול בהתקף חריף של גאוט כולל בעיקר שימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, כולכיצין ו/או סטרואידים סיסטמיים. בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים ניתן לעשות שימוש עד לשבוע השלושים להיריון בלבד. כולכיצין בטוחה יחסית לשימוש במהלך ההיריון אם כי לפי מחקרים שבוצעו בסובלים מקדחת ים תיכונית משפחתית, התרופה מגדילה את הסיכון ללידה מוקדמת.
במידת הצורך ניתן לשקול לעשות שימוש בסטרואידים בטרימסטר הראשון, אם כי הם מגדילים את הסיכוי לחך שסועה. לסיכום ניתן לכתוב כי הטיפול מותאם לכל מטופלת ומטופלת באופן אישי תוך התייחסות לשלב ההיריון, מחלות רקע מהן היא סובלת, חומרת ההתקף ועוד.