גאוט נחשבת כמחלה גברית וזאת כיוון שכ-90% מהלוקים בהם אכן גברים. עם זאת, בשנים האחרונות הולכות ומצטברות עדויות בנוגע לשכיחות המדאיגה של המחלה בקרב נשים. כך לדוגמא במחקר עדכני שנערך בנושא בארצות הברית, נמצא כי 3.5 אחוז מהנשים האמריקאיות בין גיל 60-69 סובלות מהמחלה וככול שמתקדמים בגילאים, בהתאם עולה גם השכיחות. כך לדוגמה 4.5% מהאוכלוסייה הנשית בגילאים 70-79 סובלות מהמחלה ולאחר גיל שמונים, 5.6 אחוז מהאוכלוסייה סובלות מגאוט.
מדוע שכיחות המחלה נמוכה בקרב נשים?
ככל הנראה הסיבה לכך שהמחלה פחות שכיחה בקרב נשים היא שריכוז האסטרוגן בגופן של נשים גבוה יותר בצורה משמעותית. עובדה זו משפיעה לפי הידוע לנו כיום על כך ששכיחות המחלה בנשים הולכת ועולה לאחר גיל המעבר, המאופיין ברמות נמוכות יחסית של אסטרוגן.
תיאוריה זו, לפיה האסטרוגן מהווה גורם מגן מפני התפתחות גאוט מקבלת חיזוק משמעותי לנוכח העובדה שנשים המקבלות טיפול הורמונלי חלופי לאחר גיל המעבר, נמצאות בסיכון נמוך יותר לסבול מגאוט בהשוואה לנשים שלא מקבלות טיפול זה.
ההשפעה ההורמונלית על הסיכון להתקפי גאוט נצפית גם בקרב חולות גאוט הרות, שזמן קצר לאחר הלידה מפתחות התקף גאוט. באופן כללי נראה כי בעשורים האחרונים שכיחות המחלה בנשים נמצאת בעלייה בעיקר כתוצאה משלושה גורמים מרכזיים: העלייה בתוחלת החיים, העלייה בצריכת האלכוהול בקרב נשים והתפשטות השמנת היתר בקרב נשים.
גורמי סיכון חשובים בקרב נשים
ישנם מספר גורמי סיכון לחלות בגאוט הרלוונטיים הן עבור נשים והן עבור גברים. בין הגורמים הרלוונטיים והמשמעותיים ביותר יש להזכיר את הבאים: צריכה מופרזת של משקאות חריפים ובירה, השמנת יתר, יתר לחץ דם ושימוש במשתנים. עם זאת, מתוך גורמי הסיכון הידועים לנו כיום, ישנם המשפיעים יותר על נשים ופחות על גברים ולהפך.
להלן ההבדלים המרכזיים בנוגע לגורמי הסיכון בין גברים לנשים:
- רמות חומצת שתן בדם – הגורם המרכזי להיווצרות הגבישים השוקעים במפרקי החולים הוא רמות גבוהות של חומצת שתן בדם. עם זאת, גברים רגישים יותר לרמות גבוהות של חומצת שתן בדם שכן במחקר הגדול ביותר שנערך בתחום זה נמצא כי לאישה בעלת ריכוז הגבוה מחמישה מיליגרם לדציליטר חומצת שתן בדם ישנו סיכוי נמוך צורה משמעותית לחלות בגאוט בהשוואה לגבר בעל ריכוז חומצת שתן זהה בדם.
- יתר לחץ דם – כאשר בוחנים את אוכלוסיית החולות בגאוט לעומת אוכלוסיית חולי הגאוט, ניתן לראות כי בקרב הקבוצה הנשית, שכיחות הסובלות מיתר לחץ דם גבוה יותר בצורה משמעותית. אי לכך, ניתן להסיק כי גורם סיכון זה משמעותי יותר בקרב נשים.
- שימוש בתרופות משתנות – גם שיעור החולות העושות שימוש בתרופות משתנות גבוה יותר ולכן נראה כי גורם סיכון זה משמעותי יותר בנשים.
- צריכת משקאות חריפים – צריכה של חמישה משקאות חריפים מדי שבוע הכפילה את הסיכון לחלות בגאוט בקרב גברים ושילשה את הסיכון לחלות בגאוט בקרב נשים.
- צריכה מופרזת של בירה – בקרב גברים צריכה מופרזת של בירה באופן קבוע מכפילה את הסיכון לחלות בגאוט. בנשים לעומת, צריכה מופרזת של בירה מגדילה את הסיכון לחלות בגאוט פי 7.
הטיפול בנשים הסובלות משיגדון
הטיפול בנשים הסובלות מגאוט לא שונה בהרבה מהטיפול הניתן לגברים. הטיפול נחלק לשני רבדים: הטיפול בהתקף חריף והטיפול המניעתי. במהלך התקף חריף של גאוט מטרת הטיפול היא לנרמל את רמות חומצת השתן ולהקל על הכאבים והנפיחות במפרקים המעורבים. מטרתו של הטיפול המניעתי היא למנוע את חזרת ההתקף ולמנוע את הסיבוכים המאוחרים של המחלה.
בין היתר נעשה שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, בכולכיצין, אלופורינול ועוד. ההבדל המרכזי שחשוב לתת עליו את הדעת נוגע לנשים במהלך ההיריון ולנשים מניקות. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שישנן תרופות שעשויות להשפיע על ההתפתחות התקינה של העובר ושל התינוק. אי לכך, חולות גאוט צריכות להתייעץ עם רופא הנשים שלהן לפני שהן נוטלות תרופות לטיפול בגאוט בזמן הניסיונות להיכנס להיריון, במהלך ההיריון ובתקופת ההנקה.
כך לדוגמה ניתן לכתוב על קצה המזלג כי אין די מחקרים בשביל לקבוע מה היא ההשפעה של אלופורינול על העובר, אך ידוע כי התרופה עוברת לחלב האם ולכן אין ליטול אותה בתקופת ההנקה.