מחלת גאוט מאופיינת בהתקפים המתפתחים במהירות גבוהה מאוד. בדרך כלל התקף גאוט מתרחש בשעות הלילה אם כי ההתקפים יכולים להופיע בכל שעות היום.
ההתקפים עלולים להתפתח במהירות רבה כששיא הכאבים, המהווים את התסמין המרכזי של התקף גאוט, מורגש כארבע עד שתיים עשרה שעות מפרוץ ההתקף. בדרך כלל התקף של מחלת גאוט נמשך בין 3 ל-10 ימים סך הכול. עם זאת, אם הטיפול לא ניתן בשלב מוקדם של ההתקף, ישנו סיכוי למשך התקף ארוך יותר.
ההתקפים נוטים לחזור ולהתפרץ אחת לכמה חודשים עד שנים. בעזרת טיפול יעיל ועקבי, ניתן להפחית את תדירות ההתקפים. מצד שני ללא טיפול תדירות ההתקפים יכולה להפוך לגבוהה יותר במהלך השנים. נכון להיום קשה מאוד לצפות מראש את תדירות ההתקפים ואת המועד שבו יתפרץ ההתקף הבא. במאמר שלפניכם נפרט אודות התסמינים בהם באים ההתקפים של מחלת גאוט לידי ביטוי.
כאב מפרקים חזק
התסמין המרכזי של המחלה הוא דלקת מפרקים כשלרוב המפרק הראשון שיושפע מהמחלה הוא המפרק הממוקם בין עצם הגליל המקורב הראשון לבין עצם המסרק הראשונה. הדלקת באה לידי ביטוי בנפיחות מקומית, חום מקומי, אדמומיות, בעיות בתפקוד המפרק בדגש על פגיעה בטווח התנועה של המפרק וכמובן כאבים חמורים. מפרק זה נפגע בקרב שבעים וחמישה אחוז מהחולים, אך בהחלט תיתכן מעורבות של מפרקים נוספים.
כך למשל ישנם חולים שסובלים מדלקת במפרקי אצבעות הידיים, דלקת בשורש כף היד, דלקת במפרקי הברכיים, הקרסוליים ועוד. מחלת גאוט שלא זוכה לטיפול המתאים עלולה להוביל להצטברות משמעותית של גושי חומצת שתן מתחת לעור הסמוך למפרקים. גושים אלו הנקראים טופי נראים לעין ומעוותים את צורת המפרק. לאחר שהכאב נרגע, מורגשת חוסר נוחות משמעותית במפרקים המעורבים.
כאשר הכאב נמצא בשיאו, האזור הנגוע רגיש ביותר למגע. ישנם אף חולים המדווחים על כך שגם סדין המתחכך כנגד העור באזור המפרק הפגוע גורם להם לכאבי תופת. בטווח הארוך ללא טיפול הדלקת עשויה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה במפרקים הנגועים.
הפרעות שונות לאורח החיים
מאחר וההתקפים נוטים להופיע בעיקר בשעות הלילה ומאחר והכאב האופייני להתקפים חמור ביותר, הרי שהמחלה גורמת לסובלים ממנה להפרעות שינה. למעשה לאחר שהחולה מתעורר כתוצאה מהתקף גאוט, יהיה לו קשה מאוד לחזור לישון. חוסר שינה כרוני עלול להוביל לעייפות במהלך היום, שינויים במצב הרוח, מתח נפשי מוגבר ועוד.
כמו כן הכאבים במפרקים והנפיחות המקומית עלולים להוביל לבעיות הליכה ולבעיות תפקוד שונות המשתנות בהתאם למפרק הפגוע. כפי שציינו, ללא טיפול המחלה יכולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה במפרקים ולהוביל לנכות של ממש.
אבנים בכליות
הצטברות כרונית של חומצת שתן עלולה לגרום להיווצרות של אבנים בדרכי השתן ואפילו לגרום להיווצרות של אבנים בכליות. עם זאת, לא ניתן לצפות מראש אילו חולים יסבלו מאבנים בכליות ואילו לא. לרוב יומלץ לחולה ללא אבנים בדרכי השתן וללא תלונות על תסמיני גאוט לקחת תרופה להורדת הרמות של חומצת השתן בדם אם מדובר על רמות הגבוהות מעשרה מ"ג אחוז. בכל מקרה במקרים מעין אלה המטופל מקבל הנחיות לשתייה מרובה ולהישארות במעקב רפואי אחרי רמות החומצה האורית ואחרי תפקודי הכליות שלו.
כל ירידה בתפקודי הכליות מחייבת התערבות תרופתית באופן מידי וזאת כיוון שרוב הסיכויים שההרעה בתפקוד הכלייתי היא תוצאה של הצטברות החומצה האורית. אבנים בכליות עלולות לגרום לכאבים חזקים בבטן, הופעת דם בשתן, חום גבוה, צמרמורות, כאבים בזמן מתן שתן, דלקת חמורה בדרכי השתן ועוד.