Phosphoribosylpyrophosphate Synthase Superactivity או בקיצור PRS superactivity, היא תסמונת גנטית נדירה במיוחד הגורמת לייצור מוגבר של חומצת שתן. עד כה אובחנו עם התסמונת הנדירה הזו שלושים משפחות בלבד.
ישנן שתי צורות עיקריות בהן התסמונת יכולה לבוא לידי ביטוי: הצורה החמורה המופיעה בילדות המוקדמת או כבר בינקות והצורה הפחות חמורה המתפתחת בדרך כלל במהלך גיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת.
מה הם הגורמים ל- Phosphoribosylpyrophosphate Synthase Superactivity?
ישנן מספר מוטציות שהתגלו עד כה הגורמות לתסמונת זו. המוטציות מופיעות בגן הנקרא PRPS1 המקודד ליצירת אנזים הנקרא phosphoribosyl pyrophosphate synthetase 1 (PRPP synthetase 1). אנזים זה מסייע לייצור של מולקולה הנקראת phsphoribosyl pyrophosphate (PRPP), המשחקת תפקיד חשוב בתהליכי הייצור של הנוקלאוטידים הפורינים והפירמידינים. כמו כן הן האנזים והן המולקולה משחקים תפקיד חשוב במחזור של פורינים משברי DNA ו- RNA.
בקרב הלוקים בתסמונת, ניתן לאבחן פעילות יתר בלתי מבוקרת של האנזים, המובילה בסופו של דבר לייצור יתר של פורינים וכפועל יוצא מכך לעלייה ברמת חומצת השתן בדם (חומצת שתן היא תוצר פירוק של פורינים).
הגן המוטציוני ממוקם על כרומוזום X ולכן גבר הנושא את המוטציה ילקה בתסמונת בוודאות מוחלטת. לעומת זאת נשים הנושאות את המוטציה יכולות להיות נשאיות בלבד מבלי לפתח את התסמינים האופייניים. בדרך כלל החולים סובלים מהתסמונת כתוצאה מהעברה גנטית של הגן המוטציוני מאחד ההורים אך תיתכן גם מוטציה ספונטנית בגן.
מה הם התסמינים של Phosphoribosylpyrophosphate Synthase Superactivity?
בשתי הצורות של התסמונת התסמין הראשון המהווה עדות לקיום התסמונת הוא בדרך כלל אבנים בכליות או בשלפוחית השתן. עם זאת, במקרים החמורים לרוב בשלב מסוים יופיעו בעיות בשמיעה, אטקסיה והיפטוניה, אך תופעות אלו כמעט לא מתרחשות בצורה הקלה יותר של התסמונת. כמו כן הלוקים בצורה החמורה של התסמונת סובלים בדרך כלל מעיכוב התפתחותי. ללא טיפול מתאים להורדת ריכוז חומצת השתן בדם, יסבלו החולים מדלקת מפרקים, בדומה לחולי גאוט.
הלוקים בתסמונת נמצאים בסיכון מוגבר לאי ספיקת כליות חריפה כתוצאה מחסימה של דרכי השתן על ידי אבנים גדולות. הבעיה הכלייתית נפתרת ברגע שבו משתחררת החסימה.
כיצד מאבחנים Phosphoribosylpyrophosphate Synthase Superactivity?
האבחון של התסמונת מבוסס על בדיקה אנזימטית שבה בוחנים את רמת הפעילות של האנזים PRPP synthase 1, כשבדרך כלל בדיקה זו נכנסת לתמונה לאחר שמופיעים התסמינים הרלוונטיים האופייניים למצב שבו ישנו ריכוז גבוה מהרגיל של חומצת שתן בדם.
בנוסף לכך, ניתן כיום לבצע בדיקה גנטית של הגן המעורב בתסמונת ולנסות לאתר את המוטציה הספציפית שגרמה לתסמונת בחולה. עם זאת, יש לציין כי הבדיקה הגנטית מאפשרת לאבחן את התסמונת רק בחולים הסובלים מהצורה החמורה שלה, המהווים כרבע מאוכלוסיית החולים. כאשר מאובחן אדם הלוקה בתסמונת מומלץ להמשיך ולבדוק את קרובי המשפחה שלו, גם בהיעדר תסמינים.
כיצד מטפלים ב- Phosphoribosylpyrophosphate Synthase Superactivity?
הטיפול התרופתי שמטרתו להוריד את ריכוז חומצת השתן בדם מבוסס על אותן התרופות בהן נעשה שימוש בקרב אוכלוסיית חולי הגאוט כשהכוונה היא לאלופורינול ופבוקסטאט. בנוסף לכך יש להקפיד על צריכה נאותה של נוזלים ונטילה של אשלגן ציטראט במטרה לסתור את חומציות השתן. בדומה לחולים במחלת גאוט, גם הלוקים ב- Phosphoribosylpyrophosphate Synthase Superactivity צריכים להקפיד על משטר תזונתי שמטרתו למנוע צריכה מוגברת של פורינים.
דיאטה זו מבוססת על תפריט העשיר במוצרי חלב דלי שומן ופחמימות מורכבות ודל בפירות ים, בשר אדום, איברים פנימיים, פרוקטוז, בירה ועוד.